- נעימה
- נְעִימָהf. (preced.) 1) fem. of נָעִים. 2) taste, disposition. Ab. dR. N. ch. IV, end (Snh.38a דעת).Pl. נְעִימוֹת. Ib. שינההקב״ה נ׳ בני אדם זה מזה the Lord made the dispositions of men different one from the other. 3) tune, chant; trill. Y.Shek.V, 48d bot. יודע ג׳ יתירה היה he knew an extraordinary way of singing; Yoma 38b כשהוא נותן קולו בנ׳ when he tuned his voice to a trill. Kidd.71a הבליע שם בנְעִימַתוכ׳ he let the Divine Name (the Tetragrammaton which he pronounced) be drowned in the chant of his brother priests; Num. R. s. 11, end אמרו בתוך נעימתוכ׳ he pronounced it during the chant Y.Shek.V, 55c bot. סורח את הנ׳, v. אִדְרַבְלִיס. Meg.32a הקורא בלא נ׳ he who recites Bible verses without chanting; Treat. Sofrim III, 10. Cant. R. to VIII, 14 בג׳ אחת in one accord; a. fr.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.